12/09/2024
ביום שלישי ליוויתי לידה בבית חולים פוריה וחייבת חייבת להוציא החוצה את מה שקרה שם.
היולדת אותה ליוויתי החליטה מסיבות שונות (ביניהן הפחדות של הרופא) ללכת לניתוח קיסרי אלקטיבי, הלידה הראשונה שלה היית גם כן קיסרית. ההחלטה נבעה מהשיקול המרכזי שבפוריה מציעים ניתוח ידידותי. יש פירוט באתר שלהם על מה הוא ניתוח קיסרי ידידותי וזה שכנע אותה. היא רצתה חוויה אחרת מהניתוח הראשון שהיה אומנם אלקטיבי אבל הופרדה מהתינוקת בשעתיים הראשונות.
בעבר כבר ליוויתי לידה קיסרית אלקטיבית בפוריה כך שגם הכרתי את הנהלים ואז הייתה חוויה מצוינת ליולדת.
אקצר את הסיפור ואגיע לכך שלא היה ולא נברא ניתוח קיסרי ידידותי. ההיפך קרה!
היולדת נכנסה לניתוח, קשרו את הידיים, לא הסבירו מה קורה תוך כדי, הרופאה מדברת בחוסר רגישות, התינוק לא היה עם אמא עור לעור, נתנה לו נשיקה ובתירוץ שהתינוק מחרחר לקחו אותו לתינוקייה במקום להביא רופא ילדים למטה בחדרי הלידה כמו שאמור להיות באפס הפרדה.
בעלה של היולדת עלה עם התינוק לתינוקייה בציפייה של היולדת ושלי שיחזירו אותו לאחר בדיקה כי לא נאמר לנו אחרת. היולדת יצאה מחדר הניתוח, ועברנו לחדר ההתאוששות שנמצא כמה מטרים ליד (חשבנו שזה חלק מהיתרונות שם). התקשרנו לבדוק איך התינוק, הוא בסדר גמור לא מחרחר לפי דברי האחות בתינוקייה, אבל הוא כבר לא יכול לרדת לאמא כי זה הנוהל, אם תינוק מגיע לתינוקייה הוא לא יכול לרדת יותר לחדרי הלידה/ התאוששות איפה שאמא שלו נמצאת.
זה הרגע שהבנו, היולדת ואני שפשוט עבדו עליה, שום ניתוח ידידותי לא היה פה! ניתוח קיסרי רגיל לחלוטין. היולדת מטושטשת ממשככי כאבים שנתנו לה, ואני מבינה שאני צריכה להקים פה קול צעקה! איך יתכן שהיא לא יכולה לקבל את התינוק שלה ולהיות אתו!
מיילדת נחמדה שהבינה את הסיטואציה אמרה לי שאני צודקת וכדאי לכתוב מכתב תלונה. תוך כדי זה גם מסבירה לנו שגם ככה לא הייתה יכולה להיות עם התינוק יותר מרבע שעה כי עכשיו היא צריכה לעבור לחדר התאוששות הכללי של בית החולים כי אין מי שיאושש אותה בחדרי הלידה!! אין תקנים! ולא מאפשרים למיילדות לעשות את זה, מה שבעבר הן כן היו עושות! ההלם והכעס הגבירו הילוך, כל זה קורה תוך כדי שהיולדת בקושי מבינה מה קורה, בגלל הטשטוש לאחר הלידה (שגם לא אמור להיות בניתוח קיסרי אלקטיבי, זאת לא הרדמה מלאה). מגיעים 3 משנעים מוציאים אותה למסדרון, לתוך המעלית ואני איתה. היא צועקת לי, הדר אל תעזבי אותי (אח"כ היא תספר שהיא חשבה שחוטפים אותה), אף אחד לא אומר לה מילה, הם צוחקים ביניהם וזה מה שהיא קולטת.
אנחנו יורדים במעלית אני יוצאת ולא מבינה איפה אנחנו, חוץ מדלת שנפתחת לרחוב אין לאן ללכת. אז מסתבר שאין מעבר סגור לחדר ההתאוששות הכללי של בית החולים והמעבר הוא על המדרכות בחוץ, על הכביש. אתם יכולים לדמיין לכם את הסיטואציה?!! אישה אחרי ניתוח מובלת על מיטה בחוץ, ליד פינת עישון, השמש קופחת, המיטה מקפצת (כאבי תופת אחרי ניתוח), הסדין מתעופף, אנשים מסתכלים. הייתי פשוט מזועזעת ברמות קשות, לא האמנתי שבעולם מערבי, מדינת ישראל דבר כזה קורה. זלזול חריף ובוטה בנשים.
אני אציין שכל אנשי הצוות שדיברתי איתם בדרך מהמיילדות, המשנעים, המאוששת בחדר התאוששות, המרדים- כולם כלל כולם אמרו לי- אנחנו מתריעים, אנחנו מתלוננים, אומרים שזה לא תקין, שלא כך צריכה להתבצע העברה של מנותחת, זה מסכן את היולדת, זה מקשה על המשנעים.
בקיצור כל הכשלים האפשריים קרו מהניתוח ועד ההעברה לחדר ההתאוששות וחזרה למחלקת יולדות לאחר שעתיים.
אסיים בסוף טוב, במחלקה התינוקי הגיע לאימו שהיה בינתיים עם אבא ושתה מזרקי קולסטרום, היה חיבור נפלא בין אמא לתינוקי, הייתה התרגשות והרבה אהבה.
על הדבר שקרה לה שם אני לא מוכנה לשתוק! מכתב חריף לבית החולים יצא בקרוב. אני רוצה להזהיר יולדות שמתכננות ניתוח קיסרי אלקטיבי בפוריה. תבינו שאין להם את כוח האדם כדי לבצע את זה וזה פשוט מרמה. היולדת לפני הניתוח וידאה שזה אכן ניתוח ידידותי וכך נאמר לה.
