09/08/2020
סבא חיים ועץ הלימונים
לבגדים יש את הכוח המיוחד הזה לחבר ביננו, להזכיר לנו נשכחות, לספר סיפור .
והפעם הסיפור הוא על סבא חיים.
את השמלה הזו קניתי כי איך שראיתי אותה עם הדפס הלימונים הזה, היא הזכירה לי את סבא חיים. ואני שחיפשתי משהו מוחשי שיזכיר לי את סבא, לא חשבתי פעמיים ורכשתי אותה.
מוזר להתגעגע למישהו שעדיין כאן. תבינו בהמשך.
בבית שבו סבתא שמחה וסבא חיים גרו עד לפני 4 שנים היתה גינה גדולה שהקיפה אותו. ובחדר שבו אני תמיד הייתי ישנה,צמוד לחלון גדל עץ לימונים גדול ויפה שהסתיר את שאר הגינה.
לימונים טובים, צהובים מלאי מיץ ובלי גרעינים. כשהעץ היה מניב הרבה פרי, סבא היה מכין קנקן של לימונדה קרה. מתוקה וחמוצה בדיוק במידה הנכונה.
אין עוד לימונדה כזו בהבטחה!
לסבא היו חביות מים ענקיות בחצר שמתמלאות במי גשמים ומהן הוא היה משקה עץ עץ בגינה הגדולה, ככה ידנית. נותן תשומת לב לכל עץ.
אני כותבת על סבא חיים בלשון עבר, אבל הוא למעשה עדיין חי. הוא חי, אבל הוא כבר לא סבא חיים שהכרתי
לא הלאה בפרטים על המחלה הכי נוראית שאפשר לחלות בה. מחלה שגרמה לו להיות קליפת אדם בצורה שמזכירה את סבא חיים. הוא לא מדבר, לא אוכל ולא מתקשר. אני לא יודעת מה הוא בעצם קולט מהסביבה. קשה לקשר בין סבא חיים הגדול והחזק עם החיוך הקונדסי לבין האדם שמולי שצריך שיסעדו אותו על כל המשתמע מכך.
הייתי רוצה להגיד לו, שאני מתגעגעת אליו נורא. למרות שהוא כביכול כאן. וכשאני כותבת את זה עולות לי דמעות של געגוע. פעם הייתי בוכה עליו הרבה. ולא מעכלת. לצערי המציאות מרגילה אותך לדברים קשים... אבל עכשיו הזכרונות שוב צפים בי.
אני מתגעגעת למילים שנאמרות בחצי הומור וחיוך תמידי. אני מתגעגעת ליצר ההרפתקנות שסבא החדיר בי. לטיולים ביער בשבתות כשהיינו מחפשים ללכת דווקא לא במסלול המשעמם, אלא ליצור אחד חדש בעצמנו. לסבא שהכיר לי את הברון מינכהאוזן, את יד הנפץ ואת שרלוק הולמס. והכניס אותי לעולמות קסומים של אינדיאנים, המערב הפרוע וסיפורי בלשים.
שליבה את היצר הבלשי שלי וסיפק לי תעלומות שלא היו מביישות את שרלוק הולמס בעצמו. אז פתרתי תעלומות שלא היו ולא נבראו. אבל העיקר שהייתי מבסוטה מעצמי.
לסבא שלימד אותי ללכת הליכת זיקית על חבל מתוח.
לסבא שבנה לנו קביים של לוליינים בקרקס ולימד אותנו להלך בהם.
לתה המרווה המפורסם שהרגשתי אמיצה שסוף סוף בגיל מבוגר יחסית העזתי לטעום. ולסיפורים שהיו מהלכים סביב השולחן על אותה כוס מרווה.
וללימונדה.
והינה אני עם לימונים שקנינו בחנות, מדמיינת שקטפתי אותם מהעץ של סבא חיים ותיכף עוד רגע נשב יחד לכוס לימונדה קרה.
@ Beersheba, Israel
