מנשאים עם טל - Tal Slings

מנשאים עם טל - Tal Slings באנו לקדם את תרבות הנשיאה בישראל, ולהנגיש מנשאים לכל דורש!

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ה' ואחרוןאני במים שעתיים בעמידת סרטן לא מוכנה לזוזהמיילדת אמרה שאנחנו עומדים אולי להתחיל בקרו...
17/06/2026

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ה' ואחרון

אני במים שעתיים בעמידת סרטן לא מוכנה לזוז
המיילדת אמרה שאנחנו עומדים אולי להתחיל בקרוב אולי לדאוג. אני שומעת הגיע הזמן למשהו דרסטי.

אני מנסה על הצד ומרגישה שהאגן שלי עוד יותר מתקפל פנימה למצב סגור
מנסה ברכיים שזה יציב ובכיוון נכון ללידה, כלום
כורעת על ברך כמו הצעת נישואין נאדה, כלום לא זז.

אני שולחת יד אחת לכיוון הערסל ומשהו משתנה לגמרי הגוף מרגיש מבפנים אחרת, הציר הזיז משהו.

אני לא זוכרת מה המילדת אמרה או מתי שגרם לי לפקפק ביעילות הצירים, אבל אם לשפוט לפי הפער בין איך שהיא עודדה אותי לנסות לקדם לידה לבין מה שמעתי זו כנראה הייתה הערה מינורית. אבל במיינדסט שהיה שם אני שמחתי על צירים שמרגישים אחרת.

יד ראשונה הביאה שינוי
יד שנייה הסתדרתי כבר בביטחון בכריעה גב לנוף פנים לבית, ומקבלת את פני הציר הבא.

שתי ידיים על הערסל בכריעה כמו בציור מימי הביניים רק במים, והיד של המיילדת על הירך שלי כדי שאני לא אעלה מעל המים. מגיע ציר שאני יודעת שמביא את הראש. אני לרגע קל שוקלת לעשות את הנשיפות הקצרות האלה שנועדו לשמור שהפירנאום לא יקרע אבל זורקת את הרעיון מיד מהחלון, אנחנו מוציאות תינוקת ועוזרות לציר. יקרע אז יקרע. יש תחושה קלה של שריפה או דקירה או משהו כזה במעלה הפות, והראש בחוץ.

עכשיו נושמים, נחים, עם ציר הבא הגוף אמור לצאת. המילדת אמרה משהו כללי כמו בציר הבא ללחוץ, אבל אני לוחץ עוד מלפני שהיא באה אז אני שומעת: הצירים לא מספיק חזקים עם הציר הבא ממש ללחוץ.

וזה מרגיש כאילו דקות עוברות עד שהוא בא, בסרטון מתועד דקה וקצת. אני לוחצת התחושה בתוך הגוף מוזרה והגוף יוצא. אני מתיישבת אחורה והמילדת מביאה אותה אלי.

שניר אמור היה לתפוס אותה אבל הוא אמר שיריתי אותה החוצה כל כך רחוקה שהיא החליקה לו מהידיים והמילדת תפסה אותה מעבר אליו.
בראש שלי הצירים היו חלשים ולא יעילים ובחיים לא הייתי מאמינה אלמלא הסרטון שמאשר את הסיפור שלו במלואו.

היא מונחת עלי מתחת לסנטר שלי, אני מנסה להסתכל עליה אבל היא קרובה מדי ואני לא מצליחה. אני מחליטה שזה לא חשוב כרגע ופשוט נשארת ככה.
שאלתי אותן "מישהו צריך ממני משהו?" כי באמת לא ידעתי לדמיין אם צריך לקרות עכשיו משהו או לא.
קראתי לשניר שיבואו קרוב כי בכל זאת הבת שלו כאן ורציתי שיראה מקרוב.
לא הרגשתי כלום, לא הייתי בפוקוס בכלל כדי לקלוט מה קורה, רק דאגתי אם הראש שלה מספיק רחוק מעל פני המים כי גם את זה לא ראיתי טוב וכי היא הייתה תקועה לי בסנטר.
שאלתי אותו אם הוא מתרגש, כי רציתי להרגיש את זה ד

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ד'אני נכנסת לבריכה היא חמה, המים לא מגיעים לי מספיק גבוה.אני מבקשת מהמילדת או משניר לא זוכרת ...
12/06/2026

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ד'

אני נכנסת לבריכה היא חמה, המים לא מגיעים לי מספיק גבוה.
אני מבקשת מהמילדת או משניר לא זוכרת לבדוק מה קורה שם. היא אומרת לי להרגיש לבד. אני ממששת התחושה של שיער של עובר מוזרה קצת כמו סקוץ' רטוב. היא שואלת אותי כמה עמוק הראש שלה אני מסמנת על האצבע שלי פרק אחד. היא אומרת פלוס שתיים.
אני יודעת מה זה אומר מאז הלידה של אלון. זה אומר מחיקה מלאה של צוואר הרחם, פתיחה מלאה, היא ירדה שניים מתוך שניים שלבים דמיוניים בדרך החוצה, השלב הבא זה רק להיות בחוץ, אין עוד שלבים בדרך.

היא מבקשת רשות לבדוק לאצטרובל דופק עם הדופלר על הבטן שלי, אנחנו מחכות לזמן בין צירים זה קשה הם באים בזוגות. 134 פעימות בדקה, דופק טוב.

אני בעמידת סרטן בטן לתקרה שעונה על הידיים והרגליים. העננים מסתלסלים לי מול העיניים לאט. אני בזון העננים הספיקו להתקדם הרבה.

אני חוזרת לזון שלי.אני מסתכל לכיוון הארונית בחדר בדיוק 50 ס"מ מעל המזבח שהכנתי לי ללידה עם יצוג של הדורות הקודמים ותכונות שאני רוצה בלידה: נוכחות להרגיש ועוד משהו, לא יודעת לא ראיתי את זה בכלל. אני שומעת בראש שיר בניגון חסידי שוב ושוב
נאי נאי נה נה נאי נאי
נה נה, נאי נאי נאי נאי

מאחורי הצוות שלי מדבר ואני כועס ששששש
הם מפריעים לי לריכוז.

הצירים מרגישים חלשים וגם קצרים אולי 40 שניות אבל כאילו בצליל נמוך יותר.

מתישנו בדקנו דופק פעמיים. הילדה שומרת על דופק שלמות 130 בערך. המיילדת מסבירה לדולה איך לתעד. השתקתי אותן כמה פעמים אולי גם אז.

אני עם הפנים לארונית, עברה בערך שעה מאז שנכנסתי למים, המילדת אומרת משהו ולדעתי הוא מכוון למישהו מאחורי אבל אולי לי.
שיש יולדות שמפחדות ללחוץ ועם הנשימות שלהן הן מעלימות את הצירים ויש לי 2 מחשבות בראש (אני מניחה שהסיפור יגיע אליך אסנת וחשוב לי שתדעי שזה היה בסרקזם ולא ברע)
1. ביץ' פליז אני לוחצת מלפני שהגעת
2. אין לי נשימות פלא מעבירות צירים, אני נושמת ככה כי יש לי ציר, ואם היו לי הייתי כבר משתמשת בהן

היא מציעה לי לעשות משיכת חבל שזה עוזר ללדת. אני מנהלת איתם דיון מטומטם על איזה שמיכה/בד/מנשא אפשר להשתמש בו ואיזה לא, זה מטומטם כי אין לי כוונה לעשות את זה. אני מסתדרת טוב עם הצירים ומפחדת שכל התערבות תקשה עלי. לזה תוסיפו יכולת התמצאות ירודה במרחב, ובעיות דימוי גוף (לא סומכת עליה שהיא יכולה לתת לי קונטרה אחידה) ולא, פשוט לא.

עוברת עוד שעה אני שוב רואה עננים. שניר כל כמה זמן מביא סיר שלם מלא במים רותחים וממלא אותו בזהירות לרגלי, וזה כל כך טוב. בא לי לבכות מהזיכרון הרגשתי נאהבת ועטופה ונת

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ג'אני עם צירים מחמש וחצי, השעה כבר כמעט עשר בבוקר, והמקלחת לא עוזרת בכלל.אני אומרת לשניר: *עכ...
11/06/2026

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ג'

אני עם צירים מחמש וחצי, השעה כבר כמעט עשר בבוקר, והמקלחת לא עוזרת בכלל.
אני אומרת לשניר: *עכשיו* תקרא לדולה ולמיילדת.

אני יוצאת מהמקלחת והוא שואל אותי ברוגע מה לכתוב להן?
מה זאת אומרת מה לכתוב להן?! עוד לא אמרת להן לבוא?! (בראש שלי: אתה שורף זמן יקר הן כבר יכלו להיות בדרך!!!(
לא ידעתי מה להגיד להן
מה יש להגיד להן? "טל אמרה שתבואי"
טוב את היית בקשר איתן עד עכשיו לא ידעתי מה צריך להגיד, ובנתיים סידרתי את הבית
עשית מה?!

בדיעבד הוא אמר שלקח לי אולי 5 דקות לצאת מהמקלחת, באותו רגע זה הרגיש כמו בזבוז גדול מאוד.

בין בצירים הבאים אני יושבת בפינה המועדפת עלי בספה, לבשתי את השמלה שלי הכתומה זו שגורמת לי להראות כמו דלעת ואני באמת מרגישה כמו דלעת ועל כן היא חביבה עלי במיוחד, ושום דבר נוסף.
בציר עצמו אני קופצת לרגליים ונשענת על הספה עם הידיים.

לדולה לוקח קצת יותר מ40 דקות להגיע כבר כמעט 11, המיילדת בדרך יש לה מרחק גדול לחצות.

הדולה מסדרת לי משטחים חד פעמיים סביבי, יש לה גם מילים חמות בשבילי ואני מרגישה מחוזק ונתמכת. בצירים אני דוחפת ומטפטף נוזל שקפקף על הרגל שלי אבל לא מעניין אותי כלום.
הדולה מציעה לי לחץ נגדי, ואני מסרבת, אנחנו מסכימות על הכרית חימום שתהיה על הגב שלי בזמן ציר. 5 שניות לתוך הציר אני תולשת אותה מהגב ומשליכה. היא נופלת לרצפה כמו שק גרעיני הדובדבנים שהיא ושם היא נשארת עד סוף הלידה.
אני כבר לא יושבת בין הצירים, ההבדל בתחושה בגוף בין כן ציר ללא ציר לא גדול. הצירים עצמם ממשיכים בגלים של קושי או עומס או לחץ או משהו כזה שאני כבר לא זוכרת.
הדולה מציעה עוד אפשרויות להקלה אבל אני מסרבת להכל. הצירים קשים אבל אני מתמודדת כל כך יפה ואני מפחדת שכל התערבות רק תקשה עלי.

אני הולכת לשירותים ושוכחת את עצמי שם לכמה זמן. אני חושבת שזה משחרר ללחוץ בתנוחה הזו אבל אני לא זוכרת מה זה הרגיש וגם לא הייתי שם המון זמן. שניר והדולה מדברים.

אני יוצאת ועוברת לעמוד בר' על המעקה של הוטרינה בסלון יש רוח קרה עיניים ישר למטה אני רואה את המעקה של הדירה מתחתינו, ולרגלי הבניין יש גדר שבורה זרוקה. אני רואה רק אותה הרבה זמן.

איפהשהו בין זה לבין השלב שבו עוד ישבתי בין צירים היה לי רע. הזעתי, הייתה לי בחילה בתוך השיניים, הרגשתי כמו שפעתת הייתי בטוחה שאני מרגישה גלים הורמונליים של אסטרוגן או אוקסיטוצין. אני לא יודעת באיזה תנוחה הייתי רק שדולה שלי דיברה איתי בשקט ומטיפה מעלי, ואמרה שכן זה גלים הורמונליים וזה באמת מרגיש ככה. האישור חיזק אותי וקרקע אותי לתחושות שלי.

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ב'חמישי 05:20 בבוקר, עדיין חושך כולם ישנים.כולם בבית זה בוקר ראשון להפסקת האש. אני במיטה לבד ...
11/06/2026

סיפור הלידה של אצטרובל חלק ב'

חמישי 05:20 בבוקר, עדיין חושך כולם ישנים.
כולם בבית זה בוקר ראשון להפסקת האש. אני במיטה לבד בכל זאת אני כבר רואה את חודש תשיעי במראה האחורית, שניר ישן בחדר עם הילדים.
אני לא מעירה אותו, כבר היו לי צירים, אולי אלו לא ישארו. וגם מי מתחיל לידה ביום? ידוע שההורמונים של הלילה מביאים לידות.
הצירים במרחק כ5 דקות. הם ארוכים בזמן אבל מציקים לי מעט. אני עוקבת אחריהם בטלפון כותבת כל פעם שיש אחד. מנסה להרגע. התכוונתי להיות לבד בבית עם שניר כשזה מתחיל, לצבור כוחות, לראות סידקום או צ'יק פליק ביחד.
לא יודעת מה ואם ראיתי, רק שחיכיתי בסבלנות לראות מה קורה הקשבתי בסקרנות לחוצה לגוף שלי.
במהלך הבוקר יווצר הדפוס של צירים בזוגות 5 דקות הפסקה ואז עוד אחד במרחק של דקה עד שלוש. מדי פעם 10 דקות ללא ציר.

בשש אני מעירה את שניר. הצירים כאן והם כאן כדי להשאר. הלידה התחילה. תתעורר, תתארגן על עצמך תפנה לי את הילדים מהבית.

הייתה לנו תוכנית לכל מצב. לחופש, למסגרת.
ללידה בלילה או ביום.

בלילה השכנים מקומה מעלינו עם ילדים בגילאים קרובים לשלנו, היו אמורים לקבל את הילדים שלנו עד שאבא של שניר יתעורר ויאסוף אותם ליום סבא-סבתא. בכלל מימשנו את הקלף הזה בראשון בבוקר בשביל קצת שקט אבל לא חשוב.
במקרה של לידה בלילה כשישנים במקלט זה עוד יותר קל, אפילו לא צריך להעביר את הילדים, רק להודיע לשכנים שגם ככה ישנים כולם יחד שעכשיו הילדים באחריותם.
ביום ישר לסבא סבתא.

מה שלא הייתה לנו תוכנית אליו זה מצב שבו הלידה תתחיל על שעת ההתארגנות של יציאה למסגרות פעם ראשונה אחרי חודש ומשהו של מלחמה. כל מי שיש לו ילדים לא פנוי.
שניר מתקשר לשכנים עם ילדים קטנים לפני גיל מסגרת, לא עונים. חבר שלו, לא עונה
הוא מקפיץ את אבא שלו מאזור המרכז שעה נסיעה מאיתנו כדי שיסיע את הגדולה לבית הספר עוד 40 דקות צפונה לנו.

הילדים מתעוררים והוא מארגן אותם.
שעה וחצי אחרי שהערתי אותו הם בחוץ. הקטן ראשון בגן יחד עם הגננת פותחים את השער.
את הגדולה הוא גלגל החוצה בצרוף מעדן חלב כפיצוי לחכות לסבא 10 דקות למטה ברחבה של הבניין.

כל זה ידעתי בדיעבד, בנתיים זה אני ועצמי כבר שעתיים של צירים שומרת אנרגיות פיזית ורגשית לקראת הלידה.

כולם מחוץ לבית נושמים לרווחה.
נכנסים יחד למיטה, זה סוף סוף רק אני והוא והרבה אוקסיטוצין ביחד. כמו התאהבות. ושקט.

היינו אינטימיים במיטה. מגע וקרוב ומנסים מה הולך ומה נעים ומה מרגיש טוב בזמן שהצירים מתחזקים. אני כבר לא זוכרת את כל הפרטים, וגם לא לגמרי ברור לי לאן נעלמו שם עוד שעתיים. מתישהו באמצע

סיפור הלידה של אצטרובל אפריל 2026סוף סוף אני מרגישה בשלה לשבת לכתוב מה שקרה. הסיפור נשען על הזיכרון הרעוע שלי מהיום הזה,...
10/06/2026

סיפור הלידה של אצטרובל אפריל 2026
סוף סוף אני מרגישה בשלה לשבת לכתוב מה שקרה. הסיפור נשען על הזיכרון הרעוע שלי מהיום הזה, הפרספקטיבה ששניר הוסיף, שיחת העיבוד שעשינו עם המיילדת, כל הפעמים שסיפרתי את החוויה מאז, ומעט תמונות שצילמו וגם סרטון של היציאה של התינוקת. אני ממש רוצה לחלקו את הסרטון של ולשתף אותו בכל מקום אבל זה נושא נורא רגיש ואני לא רוצה לטרגר אף אחד, וגם אני לא לבושה מספיק כדי שאפשר יהיה פשוט לפרסם. אבל אם זה מעניין אתכם או שיש לכם מה לעשות עם זה בקטע לימודי אני אשמח לחלוק ❤️

חלק א-

ציפיתי ללדת מוקדם כמו פעם שעברה שאלון נולד יותר משבוע לפני התאריך המשוער. אבל שבוע 38 הגיע וכלום לא קרה, 39 עבר. המשוער שלי יומיים אחרי ליל הסדר רק לא ללדת ביום שלפני כי אני ראש הסדר 😱 טוב בטוח אחרי ליל הסדר אני אלד מכל האוקסיטוצין של הביחד וטקסים, בלילה זה יתחיל.
ובנתיים מלחמה, עם בטן שהולכת ונהיית כבדה בהתמדה אני עוד רצה שתי קומות למקלט כל אזעקה. אנחנו בדר"כ ישנים במקלט עם השכנים המדהימים שלנו והילדים. אבל זה כבר נהיה קשה לישון על המזרון הקשיח, וקשה לקום מהרצפה לשירותים פעמיים בלילה, אפילו פינו בשבילנו את המיטה הנפתח, וקנינו טופר רך של פנדה אבל העדפתי לישון בלילה בבית ולרדת רק באזעקות.

יומיים לפני ליל הסדר חשדתי שהייתה לי ירידת מים, לא משהו דרמטי דליפה איטית, ואחר כך חשדתי שזה בכלל פיטרייה, והמילדת המדהימה שלי שעשתה את החג אצל משפחה פה קרוב, באה במיוחד במוצאי החג לראות מה איתי ולהרגיע אותי. ואני ממש מעריכה אותה על זה.

בסוף השבוע היו לי צירים. מדי פעם, לא כל יום, שניר לקח אותי לעשות הרבה הליכות (לאט מאוד) בטבע. רגעים קטנים שלנו יחד בתוך הרבה זמן עם הילדים, גם לא היו מסגרות בגלל המלחמה, וגם חופש אז הגדולה איתנו ברצף מליל הסדר.

שלושה ימים אחרי המשוער הגענו לבעיה. המיילדת שלי מודיעה לי שהחל משבוע 40 היא צריכה אולטרסאונד עדכני ל4 ימים האחרונים. זה כנראה הוסבר לי קודם אבל זה לא נקלט. ולא הייתי מרוצה בכלל מהמטלה החדשה. הייתי בתהליכי התכנסות פנימה, והיה לי חשוב ללדת בבית וידעתי שלפגוש רופא בקלות יכול להיות הצעד הראשון למפולת התערבויות. קבעתי תור לרופא שפגשתי פעם אחת בתחילת ההריון והוא עשה עלי רושם מעולה, אבל הוא יצא לפגרה כל ההריון שלי אז לא המשכתי את הליווי אצלו. שמחתי כל כך לראות שהוא מקבל ואפילו יש תור פנוי לאותו ערב. הוקל לי. והגעתי אליו נחושה להיות מרוצה.

כשדיברנו איתו הייתה לו רק ביקורת.
היית בליווי הריון אצל אחות? לא זה הריון שני
אז מה? (אמרו לי שלא צריך, כלומר) הרו

אני שוכחת, אני מאוד רוצה לזכור אבל זה בורח לי בין האצבעות.זה התחיל מיד בתוך כמה ימים כבר לא זכרתי איך הרגישה הלידה. ילדת...
07/06/2026

אני שוכחת, אני מאוד רוצה לזכור אבל זה בורח לי בין האצבעות.
זה התחיל מיד בתוך כמה ימים כבר לא זכרתי איך הרגישה הלידה. ילדתי בשלוש בצהריים, בתשע בערב תוך כדי הנקה ורגע לפני שנרדמתי המוח שלי הרציץ שוב איך זה הרגיש כשהראש שלה יצא. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ברצף, ממשש את גבולות החוויה, ופוף, זהו היא איננה. למחרת כבר לא זכרתי.
איך הצירים הרגישו זכרתי במעורפל עוד כמה ימים אבל תוך שבוע גם הזיכרון הזה כהה ונעלם.
את ההתכווצויות ברחם אחרי הלידה זכרתי היטב עד לא מזמן (מאןד מזכיר כאבי מחזור רק יותר קשה) גם הם כהו ואינם.

הלוואי שהיה לי אותם אבל הם נזלו לי בין האצבעות.
מה שלא היה במילים כאילו לא היה.
אני זוכרת די טוב מה אמרתי, ומה נאמר לי בלידה. אני גם זוכרת לא רע מה סיפרתי על הלידה מיד אחרי שהיא קרתה, וכשאני אשב לכתוב את סיפור הלידה שלי אני אתבסס בעיקר על אלו.
אני גם זוכרת מה ראיתי בעיניים בלידה את השמיים, ואת הגדר השבורה לרגלי הבניין שרואים כשמסתכלים למטה מהחלון הגדול בסלון. אני זוכרת היטב איך נראו העננים ואיך הם התפתלו כשהזמן נמתח והתכווץ בו זמנית בשלב האחרון של הלידה.

כל מה שקרה לי בגוף אינו יותר, והלוואי שהיה.

בלידה עצמה הייתי במצב תודעה אחר, לא בדיוק בהכרה. ואני חושבת שהמוח לא יודע להמיר את המצב הזה לזיכרון. המילים והדיבור עומדים שם כמו עוגנים באזור בלי זמן ובלי שאני אדע לתת לו פשר.
אומרים שדיבורים עלולים לעקב לידה כי הם מושכים את היולדת ממקום קדום במוח אל האונה הקידמית של המחשבה.

אני יכולה לחשוב על עוד שני מקרים שבהם התודעה במצב הזה שינה ומין.

בשעה טובה הצטרפה תינוקת למשפחה שלנו 💕אני אנצל את חופשת הלידה כדי להעלות תכנים ממקורות אחרים לכאן, שיהיו זמינים בפייסבוק ...
05/05/2026

בשעה טובה הצטרפה תינוקת למשפחה שלנו 💕

אני אנצל את חופשת הלידה כדי להעלות תכנים ממקורות אחרים לכאן, שיהיו זמינים בפייסבוק עצמו לכל מי שבעניין 🙏🌺

בנתיים תמונה של הדוגמן הגדול עם הדוגמנית הקטנה

*חובה לקרוא הכל, בסוף יש הפתעה😝אחרי תקופה ארוכה של שקט, אני חוזרת לעדכן את האתר שלי, וכדי שלא תפספסו דבר אני משתפת גם כא...
18/12/2024

*חובה לקרוא הכל, בסוף יש הפתעה😝

אחרי תקופה ארוכה של שקט, אני חוזרת לעדכן את האתר שלי, וכדי שלא תפספסו דבר אני משתפת גם כאן כל פוסט חודש שעולה 🙌 אז ברוכים הנמצאים,תהנו!🌿

מאי טאי

זה מנשא שמגיע אלינו ממרכז אסייה וזה גם למה השם שלו נשמע קצת מוזר ומאויית שונה בשפות שונות: meh tai / mei tai / meh dai.

הוא מורכב מחגורה, פאנל (המרובע שתומך בגוף התינוק'ת), ושתי רצועות ארוכות אותן קושרים על הגוף כדי לצור כתפיות.

על בסיס המבנה הזה נולדו רוב הילקוטים המודרניים של ה20-30 שנים האחרונות (ילקוטים מסתובבים לפחות משנות ה70).

הגירסה שלנו למאי טאי שואבת הרבה מהמנשאים הארוגים והשיטות בהם אנחנו לובשים אותם. מאי טאים לרוב יהיו עשויים עם כתפיות רחבות נפרשות (למרות שלחלקם יש כתפיות מרופדות), ומבדים ארוגים (כלומר בדים שעוצבו ונארגו במיוחד לנשיאת תינוקות).

הקשירה בהם קלה יחסית למנשאי קשירה אחרים, ורוב ההורים משתלטים עליה תוך כשבוע תרגול. היא דורשת מעט מניפולציה של הבד, ועדיין מספקת התאמה גבוהה מאוד לגוף של ההורה ושל התינוק'ת. השימוש במאי טאי הרבה יותר קרוב למנשאים ילקוט מאשר למנשאי קשירה אחרים (גמיש, טבעות, או ארוג).

בעיני המאי טאי הוא הטוב מכל העולמות: הדיוק והנוחות שמקבלים מקשירה, יחד עם הזריזות וקלות התפעול של מנשא מובנה.

הרבה הדרכות בסוף יתנקזו לשאלה ילקוטה או מאי טאי, ובסוף רוב המשפחות יחזיקו גם וגם.

מנשאי קשירה לפעמים נתפסים כמנשאים איטיים יותר אבל בפועל, להורים מנוסים אין הבדל בין מאי טאי לילקוט. בתחרויות לבישה מהירה שערכנו בקהילות של הורים נושאים אפשר היה לראות שטווח הזמן שדרוש כדי לשים ילקוטים ומאי טאי הוא די דומה ועומד על 45-90 שניות תלוי במשתמש ובשיטת הסגירה. כן זה מרגיש הרבה כשיש לך תינוק'ת בוכה בידיים, אבל אובייקטיבית זה לא הרבה זמן, גם הצד הארוך יותר.

אני אישית, גם אחרי שנים של ניסיון אישי והדרכה, עדיין יותר מהירה במאי טאי מאשר בילקוט, אבל כאמור לא בהרבה.

רוב ההיברידיים הם לגמרי מאי טאי, מה בכל זאת ההבדל?

חברות גדולות כמו למשל דידימוס שמייצרות בעיקר בדי נשיאה ארוגים, מוציאות בהדרגה גם מוצרים מובנים יותר כמו ילקוט ומאי טאי. בדר"כ המאי טאי שהם מוציאים בהתחה הוא מנשא מאוד בסיסי בלי אפשרויות כיוונון של הגודל של הפאנל לתינוקות בגילאים שונים, אבל לא תמיד, יש מאי טאים שמהרגע הראשון שהם יוצרו הם היו מתכווננים (למשל טופה טופ, ומיסול של גירסול). בשלב מאוחר יותר החברות הוציאו מנשא היברידי עם הכתפיות הנפרשות של המאי טאי שלהם, בשילוב עם החגורה, ושיטת הקטנת הפאנל של הילקוט שלהם.

אז יוצא שלמנשאים היברידיים אין מאיפיינים חותכים שמבדילים אותו ממאי טאי, זה פשוט השם למוצר היותר מתכוונן של אותה החברה.

מאי טאי הוא מנשא מאוד אינקלוסיבי במידות שלו ועובר בקלות בין הורים גם במידות גוף שונות מאוד, בגלל שכל אחד'ת קושר'ת על הגוף לפי צרכיו'ה. יש מקרים מעטים שבהם כן כדאי לקחת מאי טאי בהתאמה אישית:

1. אם מיעדים את המנשא לנשיאת טנדם- כלומר אם רוצים להשתמש בו כדי לשאת שני תינוקות/ פעוטות, אחד על הגב ואחד מקדימה, אז לרוב צריך כתפיות ארוכות יותר ולפעמים גם רחבות יותר. זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי לנשיאת טנדם, אבל זו אפשרות שצריך להכיר.

2. הורה נמוך מאוד (אמא פחות מ1.50, אבא פחות מ1.60) לפעמים יעדיפו כתפיות מקוצרות כדי שלא תהיה סכנת הכשלות בזנבות הארוכים שנשארים לרצועות בסוף הקשירה.

3. אמא במידת גוף גדולה - ספציפית אמהות נושאות יותר נמוך על הגוף, אז אורך הכתפייה "מתבזבז" מהר על כל הגובה שצריך לעבור בגב, אם לזה מוסיפים היקף אגן גדול יחסית, ותינוק'ת מעל גיל חצי שנה, הרצועות הרגילות של המאי טאי עשויות לא להספיק, ויהיה צורך בעוד כ20 ס"מ. אני מידה 48, וגובה 1.63, עם תינוק קטן גודל רגיל בקושי נסגר עלי, עם תינוק גדול כבר הייתי צריכה הארכות. אם את יותר ממני במידה או בגובה, כדאי להזמין עם הארכות.

על אבות זה לא משפיע כל כך כי הם נושאים יחסית גבוה על הגוף, אז גם אבא מאוד גבוה ובמידות מאוד גדולות עדיין יכול להשתמש בקלות במאי טאי סטנדרטי.

חשוב לשים לב, אפשר לתפור מאי טאי מכל בד, אבל לשימוש רגיל עדיף בד שנועד לנשיאת תינוקות בקשירה. יש חברות שמיצרות מאי טאים/ היברידיים מבדים קיציים יותר, או שמתאימים לילקוטים, המנשאים האלה לא נוחים ולא מחזיקים משקל כמו מאי טאי רגיל, ולכן אלא אם כן אתם כבר רגילים למאי טאי מבד ארוג לקשירה, והתנסתם גם בבד האחר ואתם בטוחים שזה בשבילכם, הייתי פשוט מדלגת.

חסרונות
- לחלק מההורים לא אינטואיטיבי לקשור
- חלק מההורים מוצאים את אורך הרצועות מתיש ומיגע ולא בא להם להשתמש במנשא בגלל זה, ואז עדיף מנשא אחר

יתרונות
- התאמה טובה לגוף התינוק'ת
- התאמה טובה מאוד לגוף ההורה (בגלל הקשירה)
-קשירה קלה מאוד ביחס לקשירות אחרות, טכניקה שמזכירה מנשאי ילקוט

תודה שקראתם עד לכאן, ועכשיו להפתעה
בימים אלו ממש אני עובדת על שאלון התאמת מנשא אישי לפי המאפיינים שלכם 💞
התשובות מנוסוחות ממני אליכם מכל הלב ממש כאילו הייתם מתייעצים איתי 1:1 מקווה להשיק אותו ממש בהקדם.
תמשיכו לעקוב כדי להשאר מעודכנים

14/12/2024

שבוע טוב 💕🌿

אחרי תקופה קצת מנומנמת באתר שלי חזרתי לכתוב תכנים במלוא המרץ. וכדי ששום תוכן לא יעלם בשטף אני אשתף אותם אחד אחד גם פה. 🌿
* חובה לקרוא עד הסוף, מחכה שם הפתעה!

כמה מנשאים צריך
מאוד נפוץ לראות הורים מחפשים מנשא מגיל 0 ועד ובכלל… וזה מרמז על תפיסה קודמת שמנשא אחד יכול לשרת אותנו לאורך כל תקופת הנשיאה שלנו, אבל מנסיוני משפחות שנושאות בצורה אינטנסיבית, כלומר מנשא הוא חלק משמעותי בארסנל הכלים ההוריים שלהם מחזיקים יותר מאחד.
אם אנחנו בקטע של הורות מינימליסטית ולא להחזיק סתם ציוד אקסטרה, הייתי אומרת שהמינימום הדרוש למשפחה הוא 3 מנשאים, ויחזרו עליהם מאפיינים מאוד ספציפיים, סוג של טייפקאסטים. אבל לא פעם למשפחה יקח ניסוי וטעייה כדי להגיע לשילוש הספציפי שלהם, ואז משפחות מאוד מינימליסטיות ימכרו את המיותרים, ומשפחות יותר סנטימנטליות (או עם יותר מקום פנוי), יחזיקו גם את אלו שפחות בשימוש עד סוף תקופתה נשיאה.
המנשא הנוח - הוא נוח בהגזמה, לא מעניין אתכם כמה אקסטרה השקעה או בלבול מוח צריך כדי לשים אותו, זה המנשא שהולכים איתו שעות. הוא לסידורים בעיר בתחב"ץ, הוא לטרקים בטבע, הוא לשינה ארוכה במיוחד עליכם. הוא מנשא לשעות, או לתקופות של קפיצה גדילה וכבד לכם בהגזמה כי הגוף עוד לא התרגל.
המנשא הטוב מספיק - אין לכם כוח, העיקר שיהיה סגור כבר, חפיף, היינו פה. הוא מנשא יומיומי, ואפשר לשאת בו שעות, אבל הוא ירידת מדרגה מהמנשא הנוח.
המנשא המהיר - הוא לא נועד לנשיאות ארוכות, אבל הוא מהיר משמעותית מהאחרים. הוא טוב במיוחד למצבים שאתם חושבים שהתינוק'ת יהיה על הידיים רק 5 דקות, אבל זה אף פעם לא 5 דקות.

במשפחות שונות ימלאו את התפקידים מנשאים שונים. על אף שבדר"כ הנוח יהיה מאי טאי, הטוב מספיק יהיה ילקוט מתכוונן, והמהיר יהיה טבעות אני מכירה גם שילובים נוספים למשל:
משפחה שנושאת בארוגים יכול להיות להם: ארוג ארוך (לפחות מידת בסיס) לקשירות עם המון מעברים וחלוקת משקל מעולה, מנשא באורך בינוני ומאוד מחוספס שאיך שלא תזרקו את התינוק'ת פנימה יצא טוב מספיק, ומנשא קצר במיוחד שקושרים על כתף אחת או על הגב בנשיאת טורסו.
למשפחות מכוונות ילקוטים יכול להיות: הילקוט הנוח והמדוייק, הוא רך דורש תשומת לב להשבה נכונה והכתפיות שלו מתקצרות סופר קצר לנשיאת גב מושלמת, ילקוט יותר מרופד, שפשוט זורקים את התינוק'ת פנימה, וילקוט קצת מעפן אבל הוא יותר מהיר כי תמיד משאירים את הכתפיות שלו למצב סגירה במקביל עם קליפס על העורף שיהיה קל להגיע, זה לא נוח, אבל זה מהיר.
או משפחה באחרת יכול להיות לה: ארוג לנוח, מאי טאי לטוב מספיק, ואונבוהימו למהיר.
המנשאים משתנים, הפונקציות שהם ממלאים דומות.

עוד סיבה חשובה להחזיק יותר מאחד, זה כדי שאפשר הבית לא יהיה בלחץ כשהמנשא המועדף בכביסה.
סוגות נוספות שאפשר לראות באופן נפוץ:
מנשא-אמא/ מנשא-אבא - אופייני מאוד בהתחלה, עד שכל אחד באמת מתנסה ומכיר את העדפות הנשיאה שלו'ה ויודע'ת לתפעל מנשאים שונים על הגוף, לכל הורה יהיה מנשא משלו'ה. לפעמים מנשאים באים במידות ואז הם לא מתאימים לשני ההורים, לפעמים בוחרים במנשא ילקוט ולא רוצים לקלקל לשני את ההתאמות שנעשו בו, במקרים כאלה נפוץ לראות מנשא אחר לכל הורה.
מנשא לאירועים - מנשא יפה יותר, חגיגי יותר, והרבה פעמים מוכתם פחות. הוא לא הטרקטור עבודה של הבית, אלא הוא שמור לשבת בבית כנסת, או לחתונה של האח.
המנשא שכבר קטן עלינו - בחרנו אותו בשביל התינוק'ת בשלב הניובורן, כבר לא נוח איתו, הוא כבר לא מתאים, אבל הוא עוד כאן, כי "למקרה ש…" וגם ככה רגילים אליו.
מנשא פעוטות - אנחנו קצת מודים שהמנשא האהוב שלנו קטן אלינו וקצת לא, יש לנו גם מנשא בגודל טודלר, אבל עוד לא לגמרי שחררנו את המנשא בגודל בייבי (זה תכלס אותו סעיף כמו המנשא ניובורן רק בהפוך).
המנשא חירום - אוי לא! יצאנו מהבית ושכחנו את המנשא! איזה מזל ששמתי בעגלה/ באוטו/ בתיק, מנשא נוסף. הוא לא מצטיין בנוחות, אבל הוא קומפקטי ותמיד שם. זה יכול להיות מנשא קומפקטי כמו טבעות או ארוג קצר, זה יכול להיות גירסת לייט של אחת החברות הגדולות (נינח טולה לייט), זה אולי מנשא קצת עתיק יד 10 שכבר לא כואב הלב לראות אותו נשרף באוטו מהטמפרטורות (כי הוא באמת כבר עשה את שלו), לפעמים זו פשוט מגבת.

באיזשהו שלב, חוביבים לתחום אולי יהפכו את זה לאוסף, אולי ירצו עוד מנשאים בגלל הצבעוניות והגיוון, או כדי להתנסות. חלק מהמשפחות יאספו עוד מנשאים במטרה לעזור ולהתנדב בקהילה, כדי להיות יכולים להשאיל לחברים ומכרים. אבל זה לא חובה.
והייתי אומרת שכל מספר באזור 5-6 בסוף תקופה של נשיאה ארוכה, כשחלקם נקנו חדשים וחלק ממסירה יד 2 זו חווית נשיאה נפוצה ומקובלת, ולהורים שבדרך אני ממליצה להתחיל ממשהו שעובד לכם עכשיו, ולזכור שהוא לרוב לא יהיה היחיד שילווה אתכם במסע הנשיאה שלכם.

מה למדנו
למשפחות שונות עובדים מנשאים שונים, אבל הם לרוב ממלאים פונקציות עקביות: הנוח, הטוב מספיק, והמהיר בהגזמה.
לרוב מנשא אחד לא יספק את צרכי הנשיאה שלכם.
ממש בסדר ונפוץ גם לא לעצור במינימום ההכרחי, אלא שיצטברו עוד מנשאים ממקורות שונים.
לגיטימי להמשיך ולדייק את מה שעובד לכם ולמכור את מה שלא.

תודה שהגעת עד לכאן, ולהפתעה שהובטחה - אני עובדת על שאלון התאמת מנשא לפי נתונים אישיים שתזינו, זה הרבה עבודה, ויש מלא אתגרים טכניים, אבל אני מבטיחה שזה שווה את זה! 💕🌿
תמשיכו לעקוב

בחיים לא ראיתי כמויות של בגדים עד שלא התנדבתי בחנות יד שנייה.אני מגיעה לחנות פעם ראשונה, מכירה קצת את הסביבה באמת מקום מ...
24/09/2024

בחיים לא ראיתי כמויות של בגדים עד שלא התנדבתי בחנות יד שנייה.

אני מגיעה לחנות פעם ראשונה, מכירה קצת את הסביבה באמת מקום מהמם, וממוזגן, ויש משחיה והכל, מעוצב מהמם, מה שרק אפשר לדמיין ויותר!

ומתחילה משמרת, מה עושים? קחי שקית ותמייני לפי גילאים, מה שלא במצב טוב שימי בשקית מחזור.

כמה שקיות יש למיין? תיבה שלמה! בכיף 1.20×1.20 מ' ומתפקעת מעבר למלוא גובהה.

אני מוציאה דברים מהממים אחד אחרי השני, מחפשת פתק, מקפלת ושמה בערמה המתאימה.
ואז חברתי היקרה טל רי אומרת לי: לא, לא, לא, לזה יש גולגולים, פה הבד דהוי, וכאן יש כתם.

אז אני מממיינת יותר ויותר ויותר קפדני, מוציאה בגדים עם כתמים שאפשר לראות רק נגד האור. ושקיות על גבי שקיות של "מחזור" בד מתווספות לערמה האדירה בחדר השני, באמת כמות בלתי נתפסת. ובחנות עצמה הארגזים עולים על גדותיהם, כמויות אדירות של בגדים מעולים (בחיי מעולים אני מיינתי חלק), בגדים ב5 ש"ח, 10 ש"ח, רק תקחו. וכל הכסף מלגה לחוגים למשפחות מעוטות יכולת.
ועדיין הכמויות שנזרקות פסיכיות.

לא הייתי בחנות שלושה שבועות, ושוב העין הביקורתית של ה"לזרוק, לזרוק, לזרוק, אין מה לשמור סתם כי פשוט לא יקחו" נחלשו לי, ושוב היה לי הלם תרבות והלם צרכני, והלם בכלל.

אלף סרטים דוקומנטריים על כמויות הבגדים הפסיכיות שאנחנו מייצרים, לא עושים מה ש3 שעות התנדבות בחנות יד שנייה עשו.

אני קוראת לכם הציבור, בואו בואו בואו לחנויות יד שנייה, ותקנו בהמונים בגדים, כי מה שלא תקחו יזרק ופשוט חבל.
כן יהיה נחמד אם תבואו להתנדב, אבל הכי חשוב שתבואו ותקחו באהבה גדולה.

Address

Kiryat Tivon

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when מנשאים עם טל - Tal Slings posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to מנשאים עם טל - Tal Slings:

Shortcuts

Share