21/07/2026
גם אני עשיתי את הטעות הזו כשדיברתי עם הילדים שלי על כסף. עד שהבנתי שאני זורעת במוח שלהם תודעה של חסר.
דווקא עכשיו, כשיולי- אוגוסט מביאים איתם כל כך הרבה הוצאות, קל מאוד ליפול לשם.
אנחנו יוצאים לאטרקציה, קונים גלידה, משלמים על חניה, ואז מגיע הרגע המוכר:
“אמא, אפשר גם את הדובי הזה?”
ומתוך רצון טוב יוצא לנו להגיד:
“מאמי, בזבזנו המון היום.”
“הכניסה ללונה פארק הייתה יקרה, לא נשאר לנו כסף גם לדובי.”
“כבר הוצאנו הרבה.”
אבל הילד לא שומע רק שלא קונים את הדובי.
הוא שומע איך מדברים על כסף.
הרי כולנו רוצים ללמד את הילדים שלנו ערך לכסף, חיסכון ודחיית סיפוקים. אבל אפשר לעשות את זה גם מתוך תודעת שפע.
במקום לומר:
“לא נשאר לנו כסף.”
אפשר לומר:
“בחרנו להשקיע את הכסף בלונה פארק, כי זה מה שהיה לנו חשוב היום.”
במקום:
“זה יקר מדי.”
אפשר לומר:
“אנחנו בוחרים בקפידה על מה אנחנו מוציאים את הכסף שלנו.”
ובמקום:
“בזבזנו הרבה היום.”
אפשר לומר:
“יש לנו תקציב להיום, ובחרנו במה להשקיע אותו היום.”
זה נשמע כמו שינוי קטן, אבל הוא מלמד את הילד שכסף הוא כלי לבחירה ולתכנון, לא משהו שחסר כל הזמן.
בשיחה שלי עם מעיין בן ציון דיברנו בדיוק על זה - איך תודעת שפע מתחילה בשפה שלנו, הרבה לפני שהיא מתחילה בחשבון הבנק.
כתבו “שפע” בתגובות, ואשלח לכם את הפרק.
