08/01/2026
״אני מצהיר״ חבורת ביינישים צועקים בין כל ה״אני נשבע״.
תזזז תזזז רוטט לי הטלאפון בכיס
בדרך כלל אני ממש לא מחוברת למה שקורה בשירות לקוחות אחר הצהריים, אבל באותו יום שכחתי לנתק אותו.
״אני חברה של.. כך נכתב, בעלה נהרג השבוע בעזה והיא ביקשה לשבעה שנשיג לה בנדניות.
איך אפשר לעשות את זה הכי בזריזות?״
אני קוראת ומתנתקת לאיטי מהסיטואציה
אליסף בעזה, חמישי, אני בדרך לשבת אצל ההורים עם הילדים.
והאישה הזו קיבלה את החרדות הכי גדולות שלי בחיים.
משהו בי לא יכל להעביר את זה ככה, שלחתי את הקטנים עם ההורים שלי ונהגתי שעה וחצי חזור לסטודיו, שעה וחצי הלוך לשבעה.
וב1 בלילה הגעתי להורים שלי בחזרה.
אני לא איזה אישה עם מפעלי חסד, אני פועלת מתשוקה ליצירה וצמחיה.
ומשהו ברגע הזה הוציא ממני כוחות ונכונות שפרצו ממני בלי יותר מידי מחשבה.
המותג המדהים הזה שהוא כל עולמי עומד לסגור את הדלתות.
הטיימר כבר החל לדפוק.
אני שלמה כל כך עם ההחלטה שלי, ושאלתי אותי מה אני לוקחת איתי?
ההודעה הזו, היא הדבר הכי גדול שנשאר איתי.
זו ועוד אינספור רגעים מיוחדים איתכן!
היום אני לא סופרת כמה כסף הרווחתי, כמה לקוחות היו לי, כמה עוקבות או כמה מנופח החשבון שלי.
היום אני מרגישה עמוק מה נשאר איתי, הולך איתי הלאה לתמיד.
בכמה נשמות נגעתי, כמה נשים שימחתי,
אני יודעת את זה, כי הבנדנית היא שינוי בחיים שלי מבחינתי.
אם עצוב לי זה בעיקר שלא יהיו פה עוד כאלה.
אבל אני יודעת שזה מן טו בי.
את כמויות הכדורים שאני מחלקת בבקרים אני רואה יום יום.
זה מזכיר לי כל פעם מחדש, שהביוץ לא רלוונטי, רק תודה על עוד יום יפה, ועוד לב שזכיתי לחזק היום.
עוד מוקדם לסכם.
סקרנית כל כך לאן עוד הדרך תביא אותי ❤️